בהנדסה הטכנית של מכונת התפירה, חשוב מאוד להכיר את המתיחה (כוח המשיכה) של מנגנון ההזנה. על מנת להשיג את אורך התפרים שנקבע מראש ולהפחית את הסחף בין שכבות הבד לקמטי התפר למינימום, יש צורך במנגנון הזנה העונה על הדרישות. לפעמים מדובר בחומר עבה או בד חלק שצריך להיות רופף, ויש צורך להבטיח את המסירה הנכונה של הבד מההתחלה ועד הסוף. כיום קיימים בשוק מגוון מוסדות האכלה.
מנגנון ההזנה הסטנדרטי כולל: האכלה תחתונה, המתאימה לכל עבודות התפירה הסטנדרטיות; הזנה מורכבת, האכלה בסיוע בעזרת תנועת מחט סינכרונית; האכלה הרמונית, שיכולה לתפור בדים מרובי שכבות; הזנה תחתונה ומנגנוני הזנה עליונים שונים, ללא בד תפירה בתנועה מתנודדת בין השכבות, מיושמת על דרישות התפירה הבולטת; מכשיר משיכה והזנה עצמאי: לחומרים עבים ובדים רגישים; מכשיר נהיגה לגלגל הזנה ולוחץ גלילה לחומרים עבים ובדים רגישים.
כל המנגנונים הללו יכולים להיות מורכבים גם מסוגים שונים של חלקים מכניים, כגון סוג כף רגל, סוג צלחת מחט וסוג כלב הזנה; ודורשים דרישת התאמה מיוחדת בכל עת. המצב המסובך הזה מראה שלפעמים נבקש מצוות בדיקת המדידה להשוות בין מנגנוני הזנה שונים ולמצוא את מגבלת האחיזה שלו. הפרמטר הקובע את הפונקציה הוא תמיד אורך התפר של השבץ. השווה אותם עם אורך התפר שנקבע מראש.